חוק הירושה קובע ארבע דרכים לעריכת צוואה:

 

צוואה בפני עדים– סוג זה של צוואה הינו הנפוץ ביותר והמומלץ ביותר. צוואה זו נעשית על ידי המצווה בנוכחות שני עדים, בני למעלה מ-18 שנה, אשר אינם זוכים בחלק כלשהו מהעזבון ("נהנים"). תפקידם של העדים הוא להיות עדים לחתימה ולהצהרת המצווה כי זוהי צוואתו האחרונה.

צוואה זו צריכה לשאת תאריך וחתימת המצווה בכתב ידו. המצווה והעדים חותמים על הצוואה, בהצהירם כי נכחו במעמד החתימה וכי המצווה הצהיר בפניהם שזוהי צוואתו האחרונה. היתרון שבעריכת צוואה מסוג זה הינו רב. גם אם תתעוררנה בעיות משפטיות בקשר לכשרותה של הצוואה (טענות אלה עשויות לעלות על ידי מי שחש נפגע או מנושל מהצוואה), הרי שאותם עדים יוכלו להעיד ולספר כי המצווה חתם בפניהם.

 

צוואה בכתב יד– צוואה בכתב יד, חייבת להיות כתובה כולה, מראשיתה ועד סופה, בכתב ידו של המצווה, והיא אף חייבת לשאת תאריך וחתימה, אף הם בכתב ידו של המצווה. (לא ניתן לכתוב צוואה זו במכונת כתיבה או במחשב). היות ובמרבית המקרים צוואה מעין זו נכתבת בחדרי חדרים, יש להבטיח כי המצווה בעצמו ערך את הצוואה ולא היה נתון ללחצים או להשפעתו של איש.

הבעייתיות הקיימת בעריכת צוואות מן הסוג הזה היא שאין עדים היכולים להעיד, במקרה של מחלוקת בדבר כשרות הצוואה, אודות נסיבות עריכתה ואין אדם אשר נכח במקום בעת חתימת הצוואה, אשר יוכל לספר כי המצווה חתם על הצוואה בנוכחותו והצהיר כי זוהי צוואתו האחרונה. בשל בעייתיות זו, דרישות החוק בנוגע לכתב ידו של המצווה הינן קפדניות עד מאוד.

 

צוואה בפני רשות/צוואה נוטריונית – צוואה זו נעשית בפני שופט, רשם, חבר בית דין דתי או בפני נוטריון. מועטים הם המקרים בהם נערכת צוואה בפני שופט או רשם ובמרבית המקרים מתייצב המצווה בפני נוטריון ומפרט בפניו את רצונו.

הוראותיו של המצווה מועלות על הכתב, והרשם או הנוטריון מציין כי המצווה הצהיר בפניו כי זהו רצונו וכי זוהי צוואתו. היתרון בעריכת צוואה בפני רשות, הוא כי אין צורך בעדים לצוואה, כך שמתקיימת שמירה על סודיות מוחלטת ומעבר לכך, קיים קושי לסתור את הצוואה היות וצוואה נוטריונית, כל עוד אין בה פגם מבחינת צורה, חזקה עליה שהיא צוואת אמת וניתן לה משקל רב על ידי בית המשפט.

 

צוואה בעל פה – צוואה בעל פה מותרת על פי חוק רק במקרים חריגים וקיצוניים, במקרה בו אדם מצוי על ערש דווי, או כאשר אדם נתון בנסיבות המעמידות אותו בפני המוות. אך ורק במקרים חריגים אלה תותר צוואה בעל פה. על המצווה לומר את צוואתו בפני שני עדים, אשר מחובתם, מיד בסמוך למועד שמיעת הצוואה, לערוך זכרון דברים של פרטי הצוואה ונסיבות עריכתה ולהפקידה אצל הרשם לענייני ירושה. צוואה בעל פה לא תהיה בת תוקף בחלוף חודש ימים מהמועד בו חלפו הנסיבות שהצדיקו עריכתה באופן זה, והמצווה עודנו בחיים.

 

היכן רצוי לשמור את הצוואה לאחר עריכתה?

 

לאחר החתימה על הצוואה, מומלץ להפקיד עותק מן הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. הצוואה מוכנסת למעטפה חתומה ואיש אינו רשאי לעיין בה. הפקדת הצוואה נרשמת ברישומי הרשם, כך שכאשר המצווה הולך לעולמו, ניתן לדעת כי קיימת צוואה, אותה ביקש המצווה לממש לאחר פטירתו וניתן להבטיח כי היא אכן תצא אל הפועל לאחר פטירתו של המצווה. הפקדת הצוואה יכולה להיעשות אך ורק על ידי המצווה עצמו באופן אישי וכרוכה בתשלום אגרה.

במידה ונערכת צוואה חדשה המחליפה את הקודמת, יהיה צורך להחליף את הצוואה המופקדת ברשם לענייני הירושה בצוואה החדשה.

 

ניתן להפקיד עותק מן הצוואה גם אצל אדם קרוב, אשר המצווה סומך עליו, כמו גם אצל עורך הדין שסייע בעריכת הצוואה (במקרה זה מומלץ ליידע אדם קרוב כי הצוואה נמצאת אצל עורך הדין).

 

 

לקבלת הצעת מחיר לעריכת צוואה חייגו עכשיו 053-2800634 או צרו קשר